מה מתבשל. / התפוצות תרבות קולינרית יהודית המקום והנוהג

הקהילות היהודיות העתיקות ביותר בגלות החלו להתהוות כבר בימי קדם – בפרס, בבבל, במצרים, ביוון ובקיסרות הרומית. התפזרות העם היהודי ברחבי העולם בקנה מידה גדול החלה לאחר כיבוש ארץ ישראל בידי הרומאים, חורבן הבית השני בשנת 70 לספירה ושינוי שמה של ירושלים לאיליה קפיטולינה בשנת 135 לספירה. מאותה העת החלו היהודים להתיישב בקבוצות גדולות יותר ויותר באגן הים התיכון ובמזרח התיכון. בהדרגה התחלקו היהודים לכמה קבוצות אתניות־תרבותיות נפרדות, העיקריות שבהן: ספרדים, אשכנזים ומזרחים.

היהודים בתפוצות, החיים בכל מיני סביבות ובתנאי אקלים שונים זה מזה, יצרו טעמים, אסטטיקה ומנהגים מקומיים. בתי הכנסת ותשמישי הקדושה היהודיים נשאו סגנונות אדריכליים, קישוטים ומוטיבים איקונוגרפיים שונים אלה מאלה. ההבדלים בין האזורים בנוגע לחלק מהמנהגים נבעו מהבדלים בפרשנויות של החוק הדתי. לדוגמה, יחד עם האיסור על אכילת דגנים בפסח, המסורת האשכנזית אוסרת גם על אכילת קטניות, תירס ואורז, אולם המסורת הספרדית מאפשרת את אכילתם.