החגים בימים עברו ובימינו
עד היום ההכנות לחג והחגים עצמם, בדומה לשמירה על כללי הכשרות, הם מרכיב חשוב בזהותם של רוב היהודים הפזורים בכל רחבי העולם. הם הבסיס המשותף לכל הפזורה היהודית ועליהם מתבססים קשרים חברתיים, המדגישים את תפקידם המיוחד של הבית והמשפחה.
ההכנות לשבת
המלאכה אסורה על היהודים במהלך השבת, הם מצווים שלא להדליק אש ושלא לבשל במהלך השבת. על כן מן ההכרח להכין מנות מזינות מוקדם יותר, ולשמור אותן במקום חם. יהודי מרכז אירופה ומזרחה מכינים צ'ולנט מזה מאות שנים, ויהודי דרום אירופה – תבשיל דומה – אדפינה או חמין. בימי קדם נעטפו הסירים עם התבשיל בקש לשמירת החום. עם הזמן, הדרך הנפוצה ביותר לשמירת חום התבשילים הייתה הבאת הסירים למאפייה המקומית, שם הונחו בתנור מחומם למשך כל הלילה ונאספו בשבת בבוקר.
אור של נרות שבת
אילוסטרציה ״מנהגים״ אוסף מנהגים דתיים במחזור השנתי, גררד ג׳והן ג׳והנסון, אמסטרדם 1775
אוסף משפחת גרוס, תל אביב
ראה מוצגים קשורים
ילד בכניסה מוביל למאפייה
הכיתוב ביידיש אומר ״חלה יפה וטעימה לשבת, אנחנו יכולים לאפות את החלה שלך גם״. קרקוב 1938
המוסד לחקר יהדות, ניו - יורק
הכנות לשבת בקרב הקהילה היהודית בקטוביץ׳
בתמונה רבי יהושוע אליס. 2011, צילום ארקדיוס לברניאביאץ
אוסף פרטי
ראה מוצגים קשורים
ההכנות לפסח
חג הפסח דורש הכנות מיוחדות. יש להיפטר ממוצרים המכילים חמץ. יש לערוך סדר יסודי ולנקות את הבית על מנת להרחיק ממנו כל קמח, מאפה או מוצר אחר המכיל חיטה, אפילו בכמויות מזעריות. שיא ההכנות לפסח הוא שריפה סמלית של החמץ (הלחם) בערב החג. לפני המלחמה היה נהוג לשרוף חמץ בפומבי, בחצרות הבתים (נוהג זה נותר בקהילות החרדיות בארצות הברית ובישראל). כדי להימנע מהשמדת מוצרים בעלי ערך, לעיתים קרובות מעבירים את הבעלות עליהם בחוזי מכירה מיוחדים לשכנים לא יהודים.
ביעור חמץ וליל הסדר
סצנות מחיי יהודי פורטוגל, תחריט נחושת מאת ברנרד פיקארט, אמסטרדם-פריז, 1724.
המכון ההיסטורי היהודי בוורשה
ביעור חמץ לפני פסח ע״י הקהילה היהודית בווארשה
בחזית הרבנים מיכאל שודריך ויהושע אליס. 2019, צילום: קג׳שטוף ביאלבסקי
ורשה, מוזיאון לתולדות יהודי פולין
ראה מוצגים קשורים
Pozostałe święta
גרור או הקש והחזק
להמשיך